מעשר שני 27

פרק 27

א בִּטְמֵאִין טָמֵא מֵת שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִיטָּמֵא מֵאֲחוֹרָיו. אֲבָל בִּטְמֵאִין טוּמְאַת זִיבָה שֶׁהַזָּב מִיטַּמֵּא בְּהֶסֵּט לֹא בְּדָא. בְּשֶׁאֵין אֶחָד מְעָרֶה אֲבָל אִם יֵשׁ אֶחָד מְעָרֶה אֲפִילוּ טְמֵאִים טוּמְאַת זִיבָה.
ב <strong><big>משנה:</big></strong> לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הַעַל אֶת הַפֵּירוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלֵם לְחַלֵּק אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְשֶׁנִּשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלֵם אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לַזֶּה מַתְּנַת חִנָּם.
ג <strong><big>הלכה:</big></strong> לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ כול׳. מַה בֵּין הָאוֹמֵר שֶׁנֹּאכְלֵם וּשֶׁנִּשְׁתֵּם לָאוֹמֵר לְחַלֵּק. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מֵהִלְכוֹת שֶׁלָּעִימְעוּם הִיא. תַּמָּן תַּנִּינָן הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל הֵא לָךְ אִיסָר זֶה וְלַקֵּט לִי יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר. לַקֵּט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם מִכִּכָּר בְּפוֹנְדִיוֹן לִכְשֶׁיִלְקוֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ מוּתָּר. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ דְמֵי שְׁבִיעִית שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. מַה בֵּין הָאוֹמֵר לַקֵּט לִי מַה בֵּין הָאוֹמֵר לַקֵּט לִי בּוֹ. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה מֵהִלְכוֹת שֶׁלָּעִימְעוּם הִיא. תַּמָּן תַּנִּינָן שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵינִי. מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַלְוֵינִי מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַשְׁאִילֵינִי. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מֵהִלְכוֹת שֶׁלָּעִמְעוּם הִיא.
ד פִּיתָּן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן עוֹד הִיא מֵהִלְכוֹת שֶׁלָּעִימְעוּם הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַשְׁיָיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מַהוּ מֵהִלְכוֹת שֶׁלָּעִימְעוּם הִיא. כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּמָקוֹם שֶׁפַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹיִם אֲסוּרָה וְעִימְעוּם עָלֶיהָ וְהִתִּירוּהָ. אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹיִם מוּתֶּרֶת וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהָ וַאֲסָרוּהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא וְיֵשּׁ עִימְעוּם לְאִיסּוּר. וּפַת לֹא כְתַבְשִׁילֵי גוֹיִם הִיא. כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין תַּבְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין בְּדִין הוּא שֶׁיְּהוּ תַבְשִׁילֵי גּוֹיִם מוּתָּרִין וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהֶן וְאָסְרוּם. אֶלָּא כֵן הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹיִם אֲסוּרָה וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהָ וְהִתִּירוּהָ מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר וּבִלְבַד מִן הַפְּלָטוֹר. וְלָא עָבְדִינָן<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="3"></i> כֵּן.
ה תַּנֵּי לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלֵם הַעַל חָבִית זוֹ שֶּׁלְיַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְחַלֵּק. אָמַר רִבִּי לָעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה וּדְרִבִּי נְחֶמְיָה הִיא. מַה נָן קַיָימִין אִם בָּהוּא דְּאָמַר לֵיהּ הֵא לָךְ הַב לִי. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הַב לִי וַאֲנָא יְהַב לָךְ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַיָימִין בָּהוּא דְּאָמַר לֵיהּ הַב לִי בָּרִיא לִי אֲנָא יְהַב לָךְ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין שֶׁאֵין יַרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין. וְרַבָּנִין מַתִּירִין שֶׁיַּרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין.
פרק קודםפרק הבא